פסק-דין בתיק ת"א 8805-10-09

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח מקיף לרכב. ההליך מעלה לדיון את שאלת עצם חובתה של המבטחת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה בנסיבות בהן יוחסה לנהג הרכב מעורבות בתאונה אגב נהיגה תחת השפעת אלכוהול ושימוש בתרופות נרקוטיות השקולות לסמים.

א.   ההליך והצדדים לו

חלק הארי של העובדות שברקע ההליך אינו שנוי במחלוקת. בבעלות התובעת רכב מאזדה משנת ייצור 2005 להלן הרכב). הנתבעת, מבטחת כהגדרתה בחוק חוזה ביטוח, הנפיקה לרכב פוליסה לביטוח מקיף שעמדה בתוקפה בתקופה שמיום 1.8.2008 עד יום 31.7.2009.

מר מ.ג. הוא בעלה לשעבר של התובעת (להלן הנהג או ג'); התובעת התירה את נהיגתו ברכב. ג' מטופל בתרופות נרקוטיות על רקע תאונת דרכים משנת 1997 שכללה פגיעת ראש ומחלת הסרטן בה לקה בתקופה מאוחרת יותר. המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו בענף נכות כללית בשיעור 63% וזיכה אותו בגמלת ניידות בשיעור 60% [סעיף 26 ל- ת/2].

ביום 20.12.2008 בשעה 4:50 לפנות בוקר היה הרכב מעורב בתאונת דרכים שעה שג' נהג בו. במהלך נסיעתו פגע הרכב ברכב חונה; כפועל יוצא נשרף הרכב כליל והוכרז על-ידי שמאי מטעם הנתבעת כרכב באובדן כללי שייעודו לפירוק.

הנתבעת, אליה פנתה התובעת בדרישה לקבל תגמולי ביטוח בשל הנזק שנגרם לרכב בתאונה, דחתה את התביעה. במכתבה לתובעת נושא תאריך 1.2.2009 ציינה שהנהג ברכב מסר גרסאות סותרות באשר לנסיבות האירוע, שעולה חשד לכאורה לכך שג' נהג בשכרות בעת התאונה, וכי נמצא ברכב חומר מאיץ ("נייטרו"). על רקע הזה הוגשה התובענה דנן, בה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את ערך הרכב לפי דו"ח השמאי בסך 78,000 ש"ח, את הוצאות גרירת הרכב ושכ"ט השמאי בסך של 980 ש"ח וסך של 1,000 ש"ח בגין הוצאות שהוצאו בקשר עם נטילת הלוואה לרכישת רכב חלופי. התביעה הועמדה על 79,000 ש"ח ליום הגשתה, 13.10.2009. כותרת התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר נמחקה בהחלטת כב' הרשמת מיום 10.9.2009.

שלוש הן השאלות הטעונות הכרעה בהליך זה: ראשית, אם ארעה התאונה בעת שנהג הרכב היה נתון להשפעת אלכוהול ברמה של שכרות ולהשפעת תרופות נרקוטיות באופן ששלל את יכולתו לשלוט ברכב; שנית, אם בנסיבות העובדתיות בהן ארעה התאונה הופקע הכיסוי הביטוחי לה על-פי הפוליסה; לבסוף, היה וחוזה הביטוח עומד בתוקפו, מה שוויו של הרכב במועד התאונה שממנו יש לגזור את תגמולי הביטוח להם זכאית התובעת.

שאלות אלה ידונו להלן כסדרן. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת.

ב.   נהיגה תחת השפעת אלכוהול ותרופות נרקוטיות: הרובד העובדתי

כפי שיובהר להלן יש לקבוע שבעת אירוע התאונה היה נהג הרכב שרוי במצב של שכרות שניתן להגדירה קלה. לא הוכח שלשתיית אלכוהול טרם התאונה נלוותה צריכת תרופות שהשפיעו על מצב הכרתו של הנהג, לא כל שכן תרופות שניתן להגדירן כסמים או כשוות-ערך לסמים.

1.   נהיגה תחת השפעת אלכוהול ובמצב של שכרות

הוכח ברמת ההוכחה החלה בהליך אזרחי, על-פי מאזן ההסתברויות, שבקרות התאונה היה ג' מצוי במצב של שכרות בשל צריכת אלכוהול בתכוף לפניה. קביעתי בעניין זה נסמכת על כוחם ומשקלם המצטבר של הטעמים שלהלן.

(א)          בעקבות התאונה הועמד ג' לדין בגין נהיגה בשכרות, לצד עבירות נוספות שיוחסו לו [ת"ד (של' חד') 6409-02-10; להלן תיק התעבורה]. בכתב-האישום שהוגש בתיק התעבורה נטען בין השאר שלפי דגימת דם שניטלה מהנהג נמצאו בדמו 79 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם; סף השכרות הקבוע בחוק הוא 50 מ"ג. הממצא הנסב על רמת האלכוהול בדמו של ג' נסמך על חוות-דעתו של ד"ר אשר גופר אשר מהווה חלק מחומר החקירה שבתיק המשטרה [נספח ח' לתיק מוצגי התובעת; להלן חוו"ד גופר].

(ב)           התובעת עצמה לא נכחה במעמד התאונה; ידיעתה את נסיבותיה נסמכה במלואה על מה ששמעה מפיו של ג'. לדבריה סיפר לה ג' שביקר חבר בשם בני שדה, בדרכו הביתה הסיע טרמפיסטים ליישוב קציר ושם פגש בשני ילדים; מאחר שלא ידע כיצד לצאת מהיישוב ביקש את עזרתם. אין חולק על כך שהשניים, שנסעו עם ג' ברכב בעת שארעה התאונה, הם דניאל בודסוב, בנה של אישה בשם יוליה שלג' ולתובעת היכרות קודמת עמה, וחברו רומן שלמה (להלן דניאל ו רומן). השניים, כך לדברי התובעת, נכנסו לרכב כדי להנחות את ג' ליציאה מהיישוב. תוך כדי נסיעתם הגיח כלב, הילדים הבהילו את ג' בהצביעם עליו, ג' ניסה לבלום, הייתה מהמורה גדולה בדרך, רכב חנה בצד כשהוא בולט לכביש, ג' פגע ברכב החונה ושתי המכוניות החלו להתלקח. התובעת לא שמעה מג' על כך שהיה קודם לתאונה בבית של יוליה, אמו של דניאל [ע' 19-18]. בנוכחות התובעת שתה ג' כוסית אחת בתום ארוחת הערב, שעות רבות לפני התאונה. התובעת אישרה שהיא אינה יודעת מה עשה ג' לאחר מכן [עמ' 21].

(ג)            עדות ג' באשר לנסיבות התאונה בכלל ולאי-שתיית אלכוהול על-ידו עובר לה בפרט לא עוררה אמון בלשון המעטה. עסקינן בעדות יחידה כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות; לא זו בלבד שלא נמצא לה סיוע אלא שהובאו ראיות אחרות שסתרו אותה.

ג' אישר שהיה ביכולתם של דניאל ורומן לאמת את נסיבות התאונה כפי שהוא תיארן. את טענתו שלא זימן אותם לעדות כי אינו מכיר אותם ואינו יודע כיצד להגיע אליהם מצאתי לא אמינה באופן בולט ומובהק. בהמשך אישר שהוא מיודד עם יוליה, אמו של דניאל שנכח ברכב בעת התאונה [עמ' 27]; מעדות התובעת עלה שגם היא מכירה את יוליה. רמת ההיכרות היא כזו שג' ידע לספר פרטים אינטימיים על חייו ועברו של דניאל [עמ' 30]. הימנעות התובעת מזימון עדים רלוונטיים שזהותם מוכרת וידועה ופרטיהם מצויים בתיק המשטרה מקימה חזקה שהיה בעדותם, אילו נשמעה, כדי לפגוע בגרסת הנהג באשר לנסיבות התאונה [עמ' 28 לפרוטוקול; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. כפי שיובהר להלן עדות הנוסעים ברכב במועד התאונה, כביטויה בהודעות דניאל ורומן במשטרה, אינה נוחה לג' בכל הקשור לשתיית אלכוהול עובר לתאונה.

(ד)           בהתייחסו לנסיבות אירוע התאונה הפנה ג' לתיאור שמסר בתביעה לפיצוי נזקי גוף שהגיש בעטיה, בזו הלשון: " בתאריך 20.12.2008 בשעה 04:50 לפנות בוקר לערך, נפגע התובע מתאונת דרכים. הרכב היה נהוג ע"י התובע יחד עם שני נוסעים נוספים 'טרמפיסטים' שעה שהתנגש ברכב חונה שבלט לכיוון הכביש, בישוב קציר-חריש" [סעיף 11 ונספח ב' ל- ת/3]. בגרסה זו הטרמפיסטים שהסיע לקציר ושני הילדים שפגש בקציר - חד הם; אין בה זכר לא לכלב שהגיח, אף לא למהמורה בכביש. כלב ומהמורה נזכרו בעדות ג' בחקירה נגדית, אך לא בעדותו הראשית [עמ' 32]. ג' לא ידע ליתן טעם לחסר זה.

בעדותו לפני סיפר ג' על ארבעה שנסעו עמו ברכב ביום התאונה, שניים מהם טרמפיסטים שהסיע עד קציר ושניים אחרים שנסעו עמו בתוך היישוב. אליבא דג' כל הנוסעים שהסיע אותו לילה היו שיכורים, כך הטרמפיסטים שהסיע ליישוב וכך גם דניאל שנמצא ברכבו ברגע התאונה [עמ' 28, 30]. על כך יש לתהות: ג' היה במצוקה ולא מצא דרכו אל מחוץ לקציר באופן שחייבו להידרש לסיוע והכוונה. כלום יעלה על הדעת שבמצב זה בחר ג' להסתייע דווקא בנער שיכור שאותו הכיר כבעל עבר בעייתי? בעניין זה לא נמצא בפיו של ג' מענה מניח את הדעת לשאלת בית-המשפט שהופנתה אליו [עמ' 35]. הדברים מתיישבים יותר עם גרסתו המוקדמת של ג', אותה מסר לחוקר המשטרה סמוך לאחר התאונה בעודו בבית-החולים, ולפיה שהה במחיצתם של דניאל ורומן עוד קודם לתאונה ואף שתה בחברתם.

(ה)          בכל הקשור למעשיו בחברת הנערים שנמצאו ברכב בעת התאונה, דניאל ורומן, הייתה עדותו של ג' עדות 'מתפתחת'. תחילה מסר שרק נעזר בהם לשם יציאה מקציר אך סירב להצעתם לשבת עמם כי הקור מנע זאת [עמ' 29-28]. אחר כך אישר ששהייתו עמם חרגה מהסעתם ברכבו וכללה גם הגשת אלכוהול לג' על-ידי דניאל מחוץ לביתה של האם יוליה בקציר; ג' ביקש להישמע בטענה שלא שתה את הכוסית שהוגשה לו אלא שפך את תוכנה, כך שלא שתה אלכוהול כלל בחברת הנערים [עמ' 32]. עדותו זו סותרת מניה וביה את הודעתו הראשונה במשטרה שנגבתה ממנו בבית-החולים בתכוף לאחר התאונה, ממנה עלה ששתה כוסית וודקה עם רד בול עם חברים ביישוב קציר בסביבות השעה 03:00. עדות זו תואמת את הודעותיהם של דניאל ורומן במשטרה לפיה שתה ג' בחברתם לפני התאונה [ נ/5, נ/6]; הודעותיהם הוגשו בהסכמה כחלק מתיק המשטרה, תוך שהצדדים מוותרים על חקירתם [עמ' 46]. ג' לא השכיל להתמודד עם העולה מהודעותיהם של דניאל ורומן ועדותו נשאה אופי מתפתל [עמ' 35-34]. לגרסה הראשונה שמסר לחוקר המשטרה בתכוף לאחר התאונה נודעת עדיפות על-פני גרסאותיו המאוחרות יותר שלא היו עקביות ולא עוררו אמון. אותה עדות ראשונה נמסרה בצורה ברורה ורהוטה והיא אינה תואמת את טענת ג' כי ניתנה על-ידו במצב של כאב וטשטוש שהשליכו על תוכנה ואמיתותה [עמ' 36].